בדיוק לפני שנה, ב-25 ליוני 2012, כתבתי את הסטטוס הבא, שתיוג אקראי הציף מחדש בפיד שלי: "שימו לב היכן הידיים של סאבר אבו העליון כשנשלחים אליו אגרופי השוטרים. אחת מעדויות השקר החביבות על שוטרינו המסורים, ובראשם תנ"צ אוחיון, כשהם עוצרים בברוטאליות מפגינים, ללא עילה, ושוקדים על הגשת כתבי אישום נגדם – היא שהמפגינים תקפו שוטרים. הרי דפני ליף היא זו שתקפה עשרה בריוני יס"מ עד שהשתלטו עליה, נקעו את ידה ומנעו ממנה טיפול רפואי. לירון אחדות, הפעילה החברתית הציפלונית, מהנדסת תוכנה ומורה למתמטיקה בתיכון, נשלחה למעצר בשל 'מסוכנותה לשלום הציבור ולסדר הציבורי, כמו גם לשוטרי משטרת ישראל'.
כך שפעילי המחאה למדו להניף את ידיהם אל-על ליד שוטרים, כדי להפגין בבירור את אי-התנגדותם למעצר וכדי להוכיח שאינם תוקפים. כל זה לא עזר לפעיל החברתי סאבר אבו העליון, שחטף אגרופים משני שוטרים אמיצים בו זמנית כשידיו מונפות אל על בתנועת כניעה, והתעלף בהמשך לרגליה של גליה גבריאל".
אני לא זוכרת בשנה שחלפה מאז שום שוטר שנענש על מעשיו. לא ההוא שחנק מפגינה, לא ההוא שכיבד באגרוף עצור כבול בין שני שוטרים בפסאז' אפלולי, לא שוברי הידיים, המכים, הבועטים והמתעמרים. אבל הלילה שברה הברוטאליות הזו שיאים חדש. כבר בליל אמש סערה הרשת וזרמו עדויות מחברים על המתרחש בהפגנה מול ביתו של יאיר לפיד. "שתי מפגינות נעצרו בצורה מוזרה ונעלמו", כתבה לי חברה. "עכשיו מסתבר שהן נלקחו לתחנת גלילות למרות שזו לא התחנה שאליה היו אמורות להלקח. מסתבר שאחת משתי העצורות התלוננה לפני יומיים על הטרדה מינית על ידי שוטר ואולי סומנה".
ערב קודם, במקביל לאירועי הלילה הלבן בתל אביב, פוצצה המשטרה מסיבה אלטרנטיבית של 'הלילה השחור' בבית 'אחותי בדרום תל אביב. כרמן אלמקייס עמוס פירסמה את הסטטוס הבא: "בחמישי בערב הגיעו לבית אחותי 2 בלשים לא מזוהים ללא שום צו וביקשו להפסיק את המסיבה שבכלל לא התחילה, השמות שלהם הם עמית אהרונסון, וזה שבתמונה חיים סמרה. התנהגו באלימות, דחפו והתנהגו כאחרוני העבריינים, ואז עצרו את שולה קשת ומשה כהן סתם כי בא להם. חיים סמרה אפילו הרשה לעצמו לדחוף אותי מקדימה, נגע לי בחזה, וכשצעקתי עליו שזו הטרדה מינית הוא חייך ואמר לי 'אז תתלונני במח״ש'. אז ככה חיים סמרה אני ואתה עוד ניפגש..אל תדאג. אתה תתן את הדין על ההתנהגות שלך! אנא הפיצו את התמונה ואת הסיפור שיראו כולם/ן איזה בלשים עברייני מין יש לנו במשטרת ישראל".
ערן עוז כתב: "הייתי בדרך הביתה, ופתאום אני רואה את ספיר וכרמן נלקחות לניידת בכח ע"י עשרה שוטרים. זה לא היה מעצר רגיל. הן לא עשו בלגן. ההפגנה הייתה לקראת סופה והם פשוט סימנו את שתיהן ואז אספו אותן. לא הייתה שם ספונטניות או מקריות. השוטרים ידעו מה הם רוצים. ספיר וכרמן הלכו לבדן ובלי מגפון לחצר האחורית של לפיד. בטח הן רצו להסריט את עצמן אומרות לו משהו. פתאום באו ולקחו אותן. ואני בכלל ראיתי את זה לגמרי במקרה".
"עזבו את מורסי, עזבו את אבו-מאזן – עדכון לכרגע", כתב אורן פסטרנק: 'יש 6 (!) עצורים כרגע בלב המדינה, בצפון תל אביב – ואף אחד לא מדווח על זה. כולם פעילים חברתיים, כולם הפגינו מול ביתו של שר האוצר בהפגנה לגיטימית נגד הגזירות, ונגד ייצוא הגז. ואלה שמותיהם: כרמן אלמקייס, ספיר סלוצקר, עידן גילה, אודי חן, אלי בריף וטל בן יעקב. אף אחד לא מדווח על זה במדיה הרגילה, במדינה שבה כביכול יש תקשורת חופשית. לא בתחריר, לא ברמאללה, זה קורה כאן ליד הבתים שלכם'."
ואז קראתי את עדותה המצמררת, הבלתי נתפסת, של ספיר סלוצקר עמרן עצמה: "אתמול נעצרתי בהפגנה מול יאיר לפיד על ששוטר הטריד אותי מינית. זה פוסט שנכתב עם דמעות בעיניים, כי את הפחד שהרגשתי אתמול, את חוסר האונים, באותו הרגע שעמדתי עם כרמן בחורשה מבודדת מאחורי ביתו של יאיר לפיד, לא הרגשתי מעולם. אני מספרת את זה פה כי כשהגעתי לתחנה, השוטרים אמרו שאני משקרת. וכשהגעתי ב-5 וחצי בבוקר הביתה מהמעצר, גם וואלה בחרו להאמין לגרסת המשטרה. זה קצת ארוך, אבל זה מה שקרה אתמול: 'אתמול, לקראת סוף ההפגנה, כרמן ואני ניגשנו לבד מאחורי הבית של יאיר לפיד לבדוק האם נשארו מפגינים מאחור. כשהגענו לשם, היו שם בערך 10 שוטרי יס"מ שעמדו במקום. לא פנינו לשוטרים, עמדנו בצד ודיברנו אחת עם השנייה.
כמה שוטרים החלו לזרוק אלינו הערות ולסנוור אותנו בפנס, וכשביקשנו מהם להפסיק, הם צחקו ואחד השוטרים, שוטר ושמו סהר בצ'י, הסתכל אליי ושאל אותי אם באתי לחפש בולבולים. שאר השוטרים מתפקעים מצחוק, והוא שואל את זה שוב בוריאציות שונות. קפאתי במקום. הסתכלתי מסביבי, וראיתי שאנחנו 2 נשים לבד והם עשרה. כוחות הביטחון שאמורים להגן עליי הם אלו שמטרידים אותי עכשיו, ומה אני יכולה לעשות? להתקשר למשטרה? לצעוק? אנחנו רחוקות ואף אחד לא ישמע.
אחרי שיצאתי מהשוק הראשוני, ביקשתי מהשוטר להגיד שום את מה שהוא אמר והוא חייך וצחק. כרמן הוציאה את הפלאפון שלה והחלה לצלם את השוטר, ששתינו מבקשות ממנו להזדהות ולהגיד שוב את מה שהוא אמר. השוטר שיקר, המציא לנו שם ואז חטף את הפלאפון של כרמן תוך כדי שהוא מעקם לה את היד וזרק לה אותו רחוק.
בשלב הזה, צעקנו על השוטר 'מה נראה לך שאתה עושה?' וכרמן התחילה לצעוד לכוון המקום בו אליו הפלאפון שלה נזרק. השוטר, סהר בצ'י, שכנראה הבין באותו הרגע את חומרת המעשה שלו, התחיל לרדוף אחרי כרמן ולהרביץ לה, ואני שעמדתי מאחוריו ביקשתי ממנו להפסיק.
הוא כנראה החליק אבל האשים את שתינו בנפילה שלו ואז כל חבורת הגברים הזאת התפצלה- חלקה זינקה על כרמן שכבר הייתה על הרצפה והשאר, שלושה או ארבעה, צעקו עלי 'חכי תראי מה נעשה לך עכשיו'.
אותם שוטרים שמקודם ראו בהטרדה שלנו שעשוע, רודפים אחרי ואני רצה כי אני פוחדת על החיים שלי. כי אנחנו לבד והם מגובים. הם יכולים לעשות מה שהם ירצו, וכל עוד קשר השתיקה יישמר, זאת המילה שלהם מול שלנו.
אחרי כמה מטרים, כשהסתובבתי ולא ראיתי את כרמן, עצרתי במקום ואז שלושה שוטרים הפילו אותי לרצפה, ולמרות שלא התנגדתי רכנו מעליי, דחפו לי את הראש לרצפה, נגעו בי באיברים מוצנעים כביכול כחלק מהמעצר, עיקלו לי את הידיים והשאירו לי חבלות על הגוף.
עכשיו כרמן ואני מואשמות בתקיפת שוטר. כשהגענו לתחנה, השוטרים לא האמינו לנו. יותר מזה, השוטר המטריד, סהר בצ'י, הגיע ואמר לי: 'אני אראה אותך בבית משפט' תוך כדי שהוא מחייך.
אף פעם לא הרגשתי חסרת אונים כמו אתמול, יודעת שאני יושבת בתחנה, כבולה באזיקים, והוא מסתובב בתחנה, עובר לידיי וליד כרמן ומחייך.
מחייך כי המערכת לצידו, כי כל השוטרים שהיו שם יגבו אותו, כי גם התקשורת הממסדית בחרה לגרסה שלו."
"לקח זמן לפעילים להבין בכלל שהמשטרה לקחה את כרמן ואת ספיר", כתב אורי בן דב. "במשך זמן ארוך מאוד סרבו השוטרים, בחיוך אכזרי, להגיד איפה הן. רק התערבות של עו"ד מרטין קיאל הכריחה את השוטרים לגלות את הסוד. אחרי לילה ארוך הן שוחררו מתחנת המשטרה כשסימני אלימות לגופן".
נראה, אם כן, שאלימות השוטרים שוברת שיאים חדשים ומזכירה יותר מכל כנופיית עבריינים שיכורים בנוסח 'התפוז המכני', בהילולת תקיפות מיניות ברוטאלית.
"ואני?", שואלת ספיר, "אני לא יודעת איך אני אמורה להסתובב במרחב הציבורי בתור אישה יותר. שוכבת במיטה עכשיו וכל הגוף כואב לי, כל פעם מגלה עוד מכה, ורק מקווה שהסיפור הזה יופץ. שסהר בצ'י יידע שאתמול לא היו לי כוחות מולו, אבל אני יודעת השם שלו ואני יודעת איך הוא נראה ואנחנו באמת נתראה בבית משפט, אבל למרות מה שהוא חושב, כרמן ואני נדאג שהוא יהיה זה שיישב על ספסל הנאשמים".
אחרי מפגן דמוקרטי נאה זה של משטרת ישראל, יפה לראות את כלב השמירה של הדמוקרטיה נוגס בעדויות הלילה. מור שמעוני, כתב/ת בערימת הבררה של 'וואלה!', פירסמה את הידיעה הבאה אמש ב-23:53: "שתי מפגינות בשנות ה-30 לחייהן, נעצרו הלילה (שבת) בהפגנה שנערכה מול ביתו של שר האוצר יאיר לפיד בתל אביב, במחאה על הגזירות הכלכליות. לטענת המשטרה, השתיים התעמתו עם השוטרים ואחת מהן אף קפצה על אחד מהשוטרים. המשטרה מסרה כי על אף שההפגנה התקיימה בניגוד לחוק, השוטרים גילו איפוק ולא ביצעו מעצרים מלבד זה של השתיים".
כן, כן, יש מי ששומר עלינו בתקשורת הישראלית. והמיליציות השיטוריות? הדבר הזה, שאנחנו מממנים במיטב כספנו ואמור לשמור על חיינו, שלמותנו, רכושנו והדמוקרטיה שלנו – האם הייתם נותנים למי מיקירותיכם, יקיריכם או עצמכם להסתובב ברחוב שהחבורה הזו משוטטת בו בחופשיות ומתפרעת ככל העולה על רוחה?