Monthly Archives: יוני 2013

משמרות המהפכה

בדיוק לפני שנה, ב-25 ליוני 2012, כתבתי את הסטטוס הבא, שתיוג אקראי הציף מחדש בפיד שלי: "שימו לב היכן הידיים של סאבר אבו העליון כשנשלחים אליו אגרופי השוטרים. אחת מעדויות השקר החביבות על שוטרינו המסורים, ובראשם תנ"צ אוחיון, כשהם עוצרים בברוטאליות מפגינים, ללא עילה, ושוקדים על הגשת כתבי אישום נגדם – היא שהמפגינים תקפו שוטרים. הרי דפני ליף היא זו שתקפה עשרה בריוני יס"מ עד שהשתלטו עליה, נקעו את ידה ומנעו ממנה טיפול רפואי. לירון אחדות, הפעילה החברתית הציפלונית, מהנדסת תוכנה ומורה למתמטיקה בתיכון, נשלחה למעצר בשל 'מסוכנותה לשלום הציבור ולסדר הציבורי, כמו גם לשוטרי משטרת ישראל'.

כך שפעילי המחאה למדו להניף את ידיהם אל-על ליד שוטרים, כדי להפגין בבירור את אי-התנגדותם למעצר וכדי להוכיח שאינם תוקפים. כל זה לא עזר לפעיל החברתי סאבר אבו העליון, שחטף אגרופים משני שוטרים אמיצים בו זמנית כשידיו מונפות אל על בתנועת כניעה, והתעלף בהמשך לרגליה של גליה גבריאל".

סאבר

בתמונה: ידיים מונפות לאות כניעה = תקיפת שוטר. צילום: ?

אני לא זוכרת בשנה שחלפה מאז שום שוטר שנענש על מעשיו. לא ההוא שחנק מפגינה, לא ההוא שכיבד באגרוף עצור כבול בין שני שוטרים בפסאז' אפלולי, לא שוברי הידיים, המכים, הבועטים והמתעמרים. אבל הלילה שברה הברוטאליות הזו שיאים חדש. כבר בליל אמש סערה הרשת וזרמו עדויות מחברים על המתרחש בהפגנה מול ביתו של יאיר לפיד. "שתי מפגינות נעצרו בצורה מוזרה ונעלמו", כתבה לי חברה. "עכשיו מסתבר שהן נלקחו לתחנת גלילות למרות שזו לא התחנה שאליה היו אמורות להלקח. מסתבר שאחת משתי העצורות התלוננה לפני יומיים על הטרדה מינית על ידי שוטר ואולי סומנה".

ערב קודם, במקביל לאירועי הלילה הלבן בתל אביב, פוצצה המשטרה מסיבה אלטרנטיבית של 'הלילה השחור' בבית 'אחותי בדרום תל אביב. כרמן אלמקייס עמוס פירסמה את הסטטוס הבא: "בחמישי בערב הגיעו לבית אחותי 2 בלשים לא מזוהים ללא שום צו וביקשו להפסיק את המסיבה שבכלל לא התחילה, השמות שלהם הם עמית אהרונסון, וזה שבתמונה חיים סמרה. התנהגו באלימות, דחפו והתנהגו כאחרוני העבריינים, ואז עצרו את שולה קשת ומשה כהן סתם כי בא להם. חיים סמרה אפילו הרשה לעצמו לדחוף אותי מקדימה, נגע לי בחזה, וכשצעקתי עליו שזו הטרדה מינית הוא חייך ואמר לי 'אז תתלונני במח״ש'. אז ככה חיים סמרה אני ואתה עוד ניפגש..אל תדאג. אתה תתן את הדין על ההתנהגות שלך! אנא הפיצו את התמונה ואת הסיפור שיראו כולם/ן איזה בלשים עברייני מין יש לנו במשטרת ישראל".

חיים סמרה

בתמונה : "נגע לי בחזה, וכשצעקתי עליו שזו הטרדה מינית הוא חייך ואמר לי 'אז תתלונני במח״ש'", חיים סמרה. צילום: כרמן אלמקייס עמוס.

"חוזרת מההפגנה מול הבית של יאיר", כתבה נורית לויליכט לחיאני אמש. "ספיר וכרמן נחטפו לחורשה ונעצרו. מחכה לחדשות על שחרור".

ערן עוז כתב: "הייתי בדרך הביתה, ופתאום אני רואה את ספיר וכרמן נלקחות לניידת בכח ע"י עשרה שוטרים. זה לא היה מעצר רגיל. הן לא עשו בלגן. ההפגנה הייתה לקראת סופה והם פשוט סימנו את שתיהן ואז אספו אותן. לא הייתה שם ספונטניות או מקריות. השוטרים ידעו מה הם רוצים. ספיר וכרמן הלכו לבדן ובלי מגפון לחצר האחורית של לפיד. בטח הן רצו להסריט את עצמן אומרות לו משהו. פתאום באו ולקחו אותן. ואני בכלל ראיתי את זה לגמרי במקרה".

"עזבו את מורסי, עזבו את אבו-מאזן – עדכון לכרגע", כתב אורן פסטרנק: 'יש 6 (!) עצורים כרגע בלב המדינה, בצפון תל אביב – ואף אחד לא מדווח על זה. כולם פעילים חברתיים, כולם הפגינו מול ביתו של שר האוצר בהפגנה לגיטימית נגד הגזירות, ונגד ייצוא הגז. ואלה שמותיהם: כרמן אלמקייס, ספיר סלוצקר, עידן גילה, אודי חן, אלי בריף וטל בן יעקב. אף אחד לא מדווח על זה במדיה הרגילה, במדינה שבה כביכול יש תקשורת חופשית. לא בתחריר, לא ברמאללה, זה קורה כאן ליד הבתים שלכם'."

ואז קראתי את עדותה המצמררת, הבלתי נתפסת, של ספיר סלוצקר עמרן עצמה: "אתמול נעצרתי בהפגנה מול יאיר לפיד על ששוטר הטריד אותי מינית. זה פוסט שנכתב עם דמעות בעיניים, כי את הפחד שהרגשתי אתמול, את חוסר האונים, באותו הרגע שעמדתי עם כרמן בחורשה מבודדת מאחורי ביתו של יאיר לפיד, לא הרגשתי מעולם. אני מספרת את זה פה כי כשהגעתי לתחנה, השוטרים אמרו שאני משקרת. וכשהגעתי ב-5 וחצי בבוקר הביתה מהמעצר, גם וואלה בחרו להאמין לגרסת המשטרה. זה קצת ארוך, אבל זה מה שקרה אתמול: 'אתמול, לקראת סוף ההפגנה, כרמן ואני ניגשנו לבד מאחורי הבית של יאיר לפיד לבדוק האם נשארו מפגינים מאחור. כשהגענו לשם, היו שם בערך 10 שוטרי יס"מ שעמדו במקום. לא פנינו לשוטרים, עמדנו בצד ודיברנו אחת עם השנייה.

כמה שוטרים החלו לזרוק אלינו הערות ולסנוור אותנו בפנס, וכשביקשנו מהם להפסיק, הם צחקו ואחד השוטרים, שוטר ושמו סהר בצ'י, הסתכל אליי ושאל אותי אם באתי לחפש בולבולים. שאר השוטרים מתפקעים מצחוק, והוא שואל את זה שוב בוריאציות שונות. קפאתי במקום. הסתכלתי מסביבי, וראיתי שאנחנו 2 נשים לבד והם עשרה. כוחות הביטחון שאמורים להגן עליי הם אלו שמטרידים אותי עכשיו, ומה אני יכולה לעשות? להתקשר למשטרה? לצעוק? אנחנו רחוקות ואף אחד לא ישמע.

סהר בצ'י

בתמונה: "באת לחפש בולבולים?", סהר בצ'י. צילום: מקולקציה פרטית בפייסבוק.

אחרי שיצאתי מהשוק הראשוני, ביקשתי מהשוטר להגיד שום את מה שהוא אמר והוא חייך וצחק. כרמן הוציאה את הפלאפון שלה והחלה לצלם את השוטר, ששתינו מבקשות ממנו להזדהות ולהגיד שוב את מה שהוא אמר. השוטר שיקר, המציא לנו שם ואז חטף את הפלאפון של כרמן תוך כדי שהוא מעקם לה את היד וזרק לה אותו רחוק.

בשלב הזה, צעקנו על השוטר 'מה נראה לך שאתה עושה?' וכרמן התחילה לצעוד לכוון המקום בו אליו הפלאפון שלה נזרק. השוטר, סהר בצ'י, שכנראה הבין באותו הרגע את חומרת המעשה שלו, התחיל לרדוף אחרי כרמן ולהרביץ לה, ואני שעמדתי מאחוריו ביקשתי ממנו להפסיק.
הוא כנראה החליק אבל האשים את שתינו בנפילה שלו ואז כל חבורת הגברים הזאת התפצלה- חלקה זינקה על כרמן שכבר הייתה על הרצפה והשאר, שלושה או ארבעה, צעקו עלי 'חכי תראי מה נעשה לך עכשיו'.

אותם שוטרים שמקודם ראו בהטרדה שלנו שעשוע, רודפים אחרי ואני רצה כי אני פוחדת על החיים שלי. כי אנחנו לבד והם מגובים. הם יכולים לעשות מה שהם ירצו, וכל עוד קשר השתיקה יישמר, זאת המילה שלהם מול שלנו.

אחרי כמה מטרים, כשהסתובבתי ולא ראיתי את כרמן, עצרתי במקום ואז שלושה שוטרים הפילו אותי לרצפה, ולמרות שלא התנגדתי רכנו מעליי, דחפו לי את הראש לרצפה, נגעו בי באיברים מוצנעים כביכול כחלק מהמעצר, עיקלו לי את הידיים והשאירו לי חבלות על הגוף.

התפוז המכני

בתמונה: מזכיר לי משהו, התפוז המכני

עכשיו כרמן ואני מואשמות בתקיפת שוטר. כשהגענו לתחנה, השוטרים לא האמינו לנו. יותר מזה, השוטר המטריד, סהר בצ'י, הגיע ואמר לי: 'אני אראה אותך בבית משפט' תוך כדי שהוא מחייך.
אף פעם לא הרגשתי חסרת אונים כמו אתמול, יודעת שאני יושבת בתחנה, כבולה באזיקים, והוא מסתובב בתחנה, עובר לידיי וליד כרמן ומחייך.
מחייך כי המערכת לצידו, כי כל השוטרים שהיו שם יגבו אותו, כי גם התקשורת הממסדית בחרה לגרסה שלו."

"לקח זמן לפעילים להבין בכלל שהמשטרה לקחה את כרמן ואת ספיר", כתב אורי בן דב. "במשך זמן ארוך מאוד סרבו השוטרים, בחיוך אכזרי, להגיד איפה הן. רק התערבות של עו"ד מרטין קיאל הכריחה את השוטרים לגלות את הסוד. אחרי לילה ארוך הן שוחררו מתחנת המשטרה כשסימני אלימות לגופן".

ספיר סלוצקר עמרן

בתמונה: סימני אלימות. צילום: ספיר סלוצקר עמרן

נראה, אם כן, שאלימות השוטרים שוברת שיאים חדשים ומזכירה יותר מכל כנופיית עבריינים שיכורים בנוסח 'התפוז המכני', בהילולת תקיפות מיניות ברוטאלית.

"ואני?", שואלת ספיר, "אני לא יודעת איך אני אמורה להסתובב במרחב הציבורי בתור אישה יותר. שוכבת במיטה עכשיו וכל הגוף כואב לי, כל פעם מגלה עוד מכה, ורק מקווה שהסיפור הזה יופץ. שסהר בצ'י יידע שאתמול לא היו לי כוחות מולו, אבל אני יודעת השם שלו ואני יודעת איך הוא נראה ואנחנו באמת נתראה בבית משפט, אבל למרות מה שהוא חושב, כרמן ואני נדאג שהוא יהיה זה שיישב על ספסל הנאשמים".

אחרי מפגן דמוקרטי נאה זה של משטרת ישראל, יפה לראות את כלב השמירה של הדמוקרטיה נוגס בעדויות הלילה. מור שמעוני, כתב/ת בערימת הבררה של 'וואלה!', פירסמה את הידיעה הבאה אמש ב-23:53: "שתי מפגינות בשנות ה-30 לחייהן, נעצרו הלילה (שבת) בהפגנה שנערכה מול ביתו של שר האוצר יאיר לפיד בתל אביב, במחאה על הגזירות הכלכליות. לטענת המשטרה, השתיים התעמתו עם השוטרים ואחת מהן אף קפצה על אחד מהשוטרים. המשטרה מסרה כי על אף שההפגנה התקיימה בניגוד לחוק, השוטרים גילו איפוק ולא ביצעו מעצרים מלבד זה של השתיים".

וואלה

בתמונה: התקשורת הישראלית. צילום: ספיר סלוצקר עמרן

כן, כן, יש מי ששומר עלינו בתקשורת הישראלית. והמיליציות השיטוריות? הדבר הזה, שאנחנו מממנים במיטב כספנו ואמור לשמור על חיינו, שלמותנו, רכושנו והדמוקרטיה שלנו – האם הייתם נותנים למי מיקירותיכם, יקיריכם או עצמכם להסתובב ברחוב שהחבורה הזו משוטטת בו בחופשיות ומתפרעת ככל העולה על רוחה?

נ.ב. תקראו את הפוסט המצוין הזה: שק החבטות של המשטרה http://vandersister.wordpress.com/2013/06/30/punch/#comment-6555

 

התאגידים הזרים חיפשו מקום שתושביו מעניינים לשלטון את התחת. נחשו מה מצאו?

אסתי סגל מזכירה הבוקר את שערוריית "פצלי השמן". שם מכובס לשוד נוסף של אזרחי ישראל בידי תאגידים זרים, בחסות ממשלת ישראל, שנזקיה גרועים מאלו של נחיל חרקים רעבתן ועצום מימדים.

השיטה, בגדול – החדרת צינורות ענק רותחים, בטמפרטורה של 300-350 מעלות צלזיוס לעומק של מאות מטרים, וחימום הסלעים בבטן האדמה במשך שנתיים שלוש לפחות. הסלעים הללו אמורים להיות רווים בנפט, שיהפוך בתהליך החימום לגז או דלק שניתן לשאוב בהמשך בתהליכים של שאיבת נפט.

האזור שנבחר: פיסת הטבע הפסטורלית של עמק האלה, שטומנת בחובה ריכוז חשוב של מי תהום – אקוויפר ההר, ונוף בעל חשיבות תיירותית והיסטורית – שיהפכו למפעל קידוח ושאיבה עצום.

איש לא יודע באמת מה יעשה התהליך הנסיוני לסביבה. במקומות אחרים בעולם בהם נוסו וריאציות של העסק, נאבקים עד היום בנזקים האדירים שהשאיר אחריו. צינורות הענק הרותחים עלולים לבשל את מי התהום ולזהמם לצמיתות. הנוף יושחת ואיזון החי והצומח האזורי ישתבש באופן קולוסאלי. גם האפשרות שתיגרם רעידת אדמה בשל החדרת הצינורות לעומק כה רב למשך שנים, למשל – אינה נפסלת.

למעשה, היקף הנזקים הפוטנציאלי המלא לסביבה הוא עדיין בגדר תעלומה, ותושבי ישראל אמורים להיות שפני הנסיונות של טכניקת הפקת הנפט המפוקפקת הזו. בארצות הברית, למשל, עוכבה לחלוטין חלוקת הרשיונות מאז כהונת אובמה, ובשאר העולם מסתייגים מהשיטה ומקפיאים את הניסויים בה.

אי לכך חיפשו התאגידים הזרים מקום שטובת תושביו, בריאותם ושלמות סביבתם – מעניינת לשלטון שלהם את התחת, ומופקרת לחלוטין לחסדי רווחים קלים של בעלי הון. נחשו איזו מדינה נבחרה?

כאן, לא רק שאיש לא ניסה לעכבם, או לחשוף את המיזם לבדיקת אנשי מקצוע, או להסביר להמונים את עומק הסיכון ולאפשר התנגדויות – זימנו את התאגידים ברוב טקס "להציל את מדינת ישראל" אגב השמדתה, פיסה אחר פיסה.

סילבן שלום, ההוא מכנופיית הארבעה שמייצאת לנו בשמחה ובששון את הגז הטבעי, ומי שהיה השר ל"איכות הסביבה" גלעד ארדן, נמנו על טבחי העיסקה הזוועתית הזו – שראש ממשלתנו ממשיך לדחוף במרץ – חרף כל האזהרות של בעלי המקצוע ואירגוני הסביבה.

כי היכן שההון-שלטון מריח פוטנציאל לכסף קל, גם אם הענין כרוך בקבירת אזרחי ישראל בערימת חרא בלתי הפיך – אנחנו בפנים.

מוזמנים לקרוא את יתר הפרטים כאן:

http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2004004

וכאן פוסט מדהים ומקיף של אסתי סגל שגיליתי באיחור כרגע:

http://2nd-ops.com/esty/?p=78299

ולחתום על התנגדות כאן:
http://oil-shame.org/

ביבי סילבן פלאפל

בתמונה: ולנו יש פלאפל
צילום: אלי בוכריס, פוטו גולן

 

זו שנתנה לכולנו

מפלגת יש עתיד הבטיחה לדאוג לשלומו של מעמד הבינים (לפחות למי שלא צלל בינתים אל מתחת לקו העוני). הצניעות שהם מפגינים מאז יכולה לשמש מודל לכולנו.

יאיר לפיד, שהונו הדל הוערך בפורבס ב-22 מליון שקל, מתגורר בקוטג' עלוב ברמת אביב ג', שמוערך בקושי בשמונה מליון שקל. אחרי שמכר את הב.מ.וו שלו מסידרה 5, שמחיר המחירון שלה מתחיל ב-425 אלף שקל, עבר לרכב צנוע. "ניקיתי בשנתיים האחרונות את כל הסממנים האלה, ואני מרגיש הרבה יותר נעים", הסביר לפיד, "החלטתי לנסוע באוטו של בני אדם, קניתי ניסאן מצוינת".

נכון שהאוטו המדובר הוא ניסן מוראנו, רכב שטח יוקרתי שמחירו 360 אלף שקל (קבוצת זיהום האוויר אליה משתייכת המכונית היא הגבוהה ביותר, 15), מאובזרת במושבי עור המתכווננים חשמלית, חלון גדול בגג, מערכת מולטימדיה וניווט עם צג גדול וכפתור התנעה במקום מפתח סטנדרטי. ונכון שהמודל הצנוע, לבני אדם, לא נמכר באולמות התצוגה הרגילים של ניסאן, אלא באולם תצוגה מיוחד המכונה ניסאן פרימיום, אבל זה לא אומר שיאיר לפיד לא ירד מהאולימפוס המוטורי והלך לקראתנו, בני התמותה.

והנה, גם חברתו למפלגה, רות קלדרון, מגוללת בפנינו כעת את מפגשיה המרתקים עם הזמרת ברברה סטרייסנד ומעצבת העל דונה קארן. הצניעות המופלגת שנשקפת מתיאוריה מרחיבה את הלב:

"התרגשתי להכיר את דונה קארן, האשה והמוסד. זו שנתנה לכולנו, נשים עובדות עם ותק, בגדים נשיים קלי תנועה ורבי עוצמה".

חברתי אלה בשן Ella Jacoby Bashan יצאה לבדוק את מחירי אותם פריטים קלי תנועה ורבי עוצמה שדונה קארן "נתנה לכולנו", הנשים העובדות. אלו הסכומים שהעלתה בחכתה:

חולצה: 1,300 דולר
שמלה: 2,000 דולר
שמלת ערב: 4,000 דולר

אני מקווה שקלדרון יכולה להרשות לעצמה עדיין רכישות מהסוג הזה, לנוכח המצוקה הפיננסית שנקלעה אליה עם כניסתה לכהונת סגן יו"ר הכנסת. לבו של מי לא נחרך לפני ימים ספורים, כשגילתה לנו קלדרון שהשתכרה "רק 24 אלף שקל בחודש הזה".

נוכל אולי להתנחם בברוטו שלה, שהוא הבסיס להפרשות כאלה ואחרות, קרנות השתלמות, פנסיה, ביטוח מנהלים וכדומה. ברוטו שעומד, כסגנית יו"ר הכנסת, על 38,250 שקל.

אה, וגם בתקציב קשר עם הבוחר שעומד על 49 אלף שקל. או 68 אלף שקל אם תשכור לשכה פרלמנטרית מחוץ למשכן. אולי גם בשירותי התקשורת שדרכם אנו נחשפים למבחר הגותה, עיתונים, הוצאות שהייה בבתי מלון, ביגוד (דונה קארן?), הוצאות רכב, נסיעות לחו"ל ועוד. אה, ופנסיה פרלמנטרית שמנמנה למדי.

בקיצור, מניחה שייצא לנו לראות אותה בעתיד בבגדים קלי תנועה ועזי מבע, או רבי עוצמה, או וואטאבר.

לפיד כורסה1

בתמונה: כורסאות עזות מבע וקלות תנועה

צילומים: ?

החירטוטון: מילון המונחים של ביבי, בתירגום מבדאית לעברית.

מורה נבוכים – להלן מילון מונחים מנאומו של ראש הממשלה בפתח ישיבת הממשלה אתמול, מתורגם מבדאית לעברית:

"אנחנו קיימנו דיונים רציניים, מעמיקים, תרתי משמע, כי אנחנו הולכים לעומקם של דברים בתוך הים" = קיימנו כמה חירטוטים רציניים, "מעמיקים", תרתי משמע, כי אנחנו הולכים להשחיל לכם צינור גז לעומקם של דברים בתוך החלחולת.

"הגז הזה יכול לתת מענה לשני צרכים יסודיים שלנו: האחד, להניע את המשק המקומי בתצרוכת אנרגיה זולה יותר, את אותו חלק שניתן להזין בגז. הדבר השני הוא למלא את קופת המדינה בעשרות מיליארדים של שקלים כתוצאה מייצוא הגז והמיסוי שאנחנו מטילים עליו" = הגז יכול מענה לשני צרכים יסודיים שלנו: האחד, להניע את המעיים כשאנחנו מחרבנים לכם על המאוורר. הדבר השני הוא להשתין עליכם מהמקפצה ולרוקן את קופת המדינה ממאות מליארדים שכוללים, בין היתר, את המסים ששכחנו להטיל על יצוא הגז.
http://www.themarker.com/dynamo/1.2032330

"לא נסחפנו בגלי הפופוליזם ששוטפים את המדינה" = לא נסחפנו עד כדי כך שיעניין לנו את בדל הסיגר מה הציבור רוצה. מצידנו הציבור במדינה יכול ללכת לשטוף באסלה את הבג"צים שהוא מגיש ואת הפגנות המחאה שהוא עורך.

"אנחנו בוודאי מבינים שמשקיעים יכולים לאבד תקווה" = אנחנו בוודאי מבינים שפוטין וגזפרום, קלינטון ונובל אנרג'י, וודסייד האוסטרלית ושאר המרעין בישין – יכולים להשאיר שלולית של ריר דביק בשעה שהם משפשפים בתאווה את צינורות הגז שלהם ונדחקים בתור לחגוג עליכם.

"הם יכולים לחשוב שאנחנו ניכנע ללחצי הפופוליזם או לבירוקרטיה אינסופית. אנחנו רוצים לזוז מהר" = הם עוד יכולים לחשוב שאיזשהו הליך חוקי מעניין לנו את התחת. מה לנו ולכל הביורוקרטיה הזו של שקיפות, חשיפת פרוטוקולים מוועדות ציבוריות, דיונים בכנסת, התנגדויות, הפגנות מחאה, בג"צים, שאלות שהציבור שואל לגבי קניינו ואוצרות הטבע שלו. אנחנו רוצים מחטף מהיר.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/1,7340,L-3605743,00.html

"את הטעות הזאת, הכניעה לפופוליזם, 'בוא נשמור על הגז אצלנו', עשו כמה וכמה מדינות והן שמרו את הגז אצלן. הוא קבור באדמה או במים, מתחת לשכבות של פופוליזם ובירוקרטיה" = את הצעד האחראי הזה, 'בואו נשמור על הגז אצלנו', עשו מדינות כמו נורווגיה, והעם שלהן חי ממנו ברווחה שנים רבות. לעומת זאת, את הצעד הטפשי של לייצא את הגז עשו כמה וכמה מדינות אחרות. הן קבורות עד היום מתחת לשכבות של דלקים מזהמים ויקרים פי חמישה שנאלצו לייבא במקום.

http://www.youtube.com/watch?v=EI16GcUMlkY

"אני חושב שהיכולת לעמוד מול הגל הפופוליסטי, מול אנשים שלא מבינים איך לנהל כלכלות, שיכולים להרוס בקלות כלכלות, היכולת הזאת, נמצאת בממשלה הזאת" = אני חושב שהיכולת לעמוד מול אנשים שקלטו שאנחנו לא מבינים בשיט איך לנהל כלכלות, ויכולים להרוס בקלות כלכלות ביצירת גירעון מטורף ויוקר מחיה שערורייתי, היכולת הזו נמצאת בממשלה הזו".

"מי שהצליח היו אלה מהסקטור הפרטי, יזמים שהלכו והסתכנו ויזמו ומצאו – וצריך להגיד את זה היום. בשיטפון הפופוליסטי ששוטף גם את מדינת ישראל צריך להגיד גם את הדבר הזה ולא צריך לנשל אותם, בוודאי שלא צריך גם לבטל את תרומתם, אבל גם צריך לקחת למדינה את אשר מגיע למדינה" = מי שהצליח היו כמה טייקונים שהלכו וסיכנו את כספי הפנסיות שלכם כדי לזכות בזכיונות על משאבי הטבע של תושבי ישראל. צריך לממן להם גם את השמירה על האסדות, את פרישת צינורות הגז לייצוא ואת ההנזלה היקרה שלו. אבל בוודאי שצריך גם לתרום להם מליארדים בהטבות מס, ולנשל את המדינה מהמיסים והגז אשר מגיעים למדינה.

המסמך המקורי: http://www.energianews.com/article.php?id=17232

ביבי חירטוטון
בתמונה: כמה פעמים אפשר לדחוף פופוליזם לנאום אחד?
צילום: סבסטיאן שיינר

לכי לכי יה מכוערת

23.6.13

שני בג"צים אישררו את המשפטים הבאים בדו"ח ועדת ששינסקי: "על פי הדין בישראל מחצבים הנמצאים בקרקע, על פני הקרקע ואף במעמקי הים – שייכים לציבור בישראל. משאבי הטבע נשארים בבעלות הציבור אף לאחר גילויים".
http://www.youtube.com/watch?v=xfcMi5L-H_E&feature=youtu.be

אה, אבל מספרים לנו שמה הציבור מבין, ובעצם עדיף לציבור (כלומר לתשובה, אבל למה להתקטנן) לייצא כמו משוגע כי עוד שניה עתודות הגז היפות שלנו יזדקנו וערכן בשוק יירד, ואף אחד לא יסתכל עליהן יותר, וכל התאגידים הזרים יצעקו להן ברחוב 'לכי לכי יה מכוערת מי דיבר אליך בכלל'.

ובכן, אותו פרופ' יוגין קנדל עצמו, ראש המועצה הלאומית לכלכלה והיועץ הכלכלי לראש הממשלה, ההוא שטען ש"הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה היא דיון ציבורי", אמר ממש לא מזמן (לפני כשלושה חודשים, למעשה), ש"דו"ח של חברת לוידס לניהול סיכונים צופה המשך גידול חד בביקוש מול עלויות ייצור גדלות – שיביא את מחיר החבית ל-200 דולר כבר באמצע העשור הנוכחי".
http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3565258,00.html

אז כנראה שכל החיזורים של פוטין וגזפרום, קלינטון ונובל אנרג'י, וודסייד האוסטרלית שעומדת לחתום הסכם רכישה של 30 אחוז ממאגר לוויתן, וכל שאר התאגידים הזרים שלוטשים עינים רעבתניות לגז הטבעי שלנו – לא מעידים על טישטוש חושים, חולשת דעת, תמימות אהבלית או טימטום מוחלט. כנראה שהסיבוב הוא על התחת שלנו.

היום מובאת לאישור חותמת הגומי הממשלתית החלטתם של ביבי ולפיד לייצא 40 אחוז מהגז, שאיננו יודעים מה כמותו בכלל. תיקון שיזם הלפיד בכבודו ובעצמו – מחריג מהמכסה גז שייוצא למדינות גובלות משיקולים מדיניים. כלומר: לא תהיה בעיה לייצא אפילו מאה אחוז מהגז שיתגלה למדינות כמו מצרים, ירדן וכדומה – מסיבות של שקר כלשהו. כמו כן "צרכי המשק ייבחנו מחדש מדי חמש שנים", וניתן יהיה להגדיל את מכסות הייצוא בהתאם. כנ"ל אם יתגלו מאגרים חדשים.

בקיצור, חבורת השודדים הזו, שהצליחה להסתדר כלכלית ולסדר את כל צאצאיה על גבינו – מאשרת הבוקר את בוננזת המאה – מאות אלפי מליארדים – בלי בדל דיון בכנסת אפילו. יהי האל הטוב בעזרנו.
לפיד בן גוריון
צילום: אוהד צויגנברג

חבילת הפרס

אני קוראת אצל Ronen Joselewicz Berelovich רעיון הגיוני ומטריד מאוד. אם יום ההולדת של פרס חל ב-2 באוגוסט בכלל, למה כל החגיגות והתורמים והנאומים והברברות הומטו על ראשנו דוקא במחצית יוני?

איזו מקריות שכל זה מתרחש דוקא ב-18 ביוני, בדיוק יומיים לפני שנופלת כאן החלטת כנופיית הארבעה לייצא את הגז שלנו. ועוד לנובל אנרג'י. חברה שהלוביסט היוקרתי שלה הוא הנשיא קלינטון, ההוא שגובה חצי מליון דולר על ברכת יומולדת.

אולי משום שלגרור לפה את הנשיא האמריקני לשעבר בלי שקר-כלשהו מגאלומני, היה עלול להרים גבה או שתיים. אז הנה, כמה ליקוקים וקיבלנו באותה חבילת פרס גם עיסקת גז לתפארת עם החברה שהוא מפמפם – וכולה על חשבוננו.

חישבו על זה: אם אנחנו מחוזרים כל כך פתאום, עד שכל העולם נוחת פה ועושה לנו עינים, כנראה שיש לנו אוצר שווה מאוד בידיים. למה שהדבר הזה ייגזל מאיתנו בחטף ויפול בחיק ההון-שלטון, בלי המינימום המתבקש של דיון מעמיק ושקוף בכנסת?

פשוט תענוג לראות את הקשרים הבינלאומיים הנהדרים שיש לקברניטי המדינה הזו. בין עיוות ליברמן וחברו פוטין עם חברת גזפרום שלו, לבין שימעון פרס וחברו קלינטון עם חברת הגז שהוא משרת, לבין ויצחק תשובה שחותם במרץ על כל חוזה ייצוא רענן כאילו מדובר בגז של אבא שלו.

היחידים שנאלצים לצפות פה מן הצד בעינים כלות בחגיגה הדקדנטית הזו, שנערכת חודש וחצי לפני הזמן – זה אנחנו. הם יוצאים עם הכסף הענק, ואנחנו נתקעים בלופ אינסופי עם המע"מ, ברברה סטרייסנד ושלמה ארצי. מרוקנים מאוצר הטבע האדיר שלנו.

"אני מאוהב בבני עמי", טוען פרס, שניה לפני שהוא מוכר אותנו לכלבים.

לכאורה, קיבינימט, לכאורה.

יומולדת פרס

בתמונה: ביבי קינג, חתן העיסקה וההוא עם היומולדת לא בתאריך. צילום: עומר מירון

בולמוס אגירת ארמונות

רק עברה החלטת כנופיית הארבעה של נתניהו על הונאת המאה, במסגרתה יפסידו האזרחים מאות מליארדים מייצוא הגז, כדי שתשובה וחבריו יוכלו לשדוד בנחת את אוצר הטבע שלנו ולגרוף הון לכיסם כעת – והנה אני קוראת שראש הממשלה שלנו כבר מרגיש לארג' על החשבון.

על כולנו (מלבד הטייקונים וחברי הממשלה) מוטלות אולי גזירות קשות שאמורות לדגדג את קצה הגירעון האסטרונומי שבישלה לנו ממשלת ישראל, אבל יפה לראות איך ראש הממשלה נרתם להידוק החגורה.

פרויקט מעון ראש הממשלה החדש, שאישר בזמנו הארכי-תולעת אהוד אולמרט בעלות של 650 מליון שקל, קם לתחיה. בזמנו, כשניסה להבחר לראשות הממשלה במקום אולמרט, הוקיע ביבי בזעקות שבר את הפרויקט הבזבזני, וכשנבחר הקפיא אותו בקול תרועה רמה.

לפני כחודשיים, בקול ענות חלושה, הופשר הפרויקט וכבר הושקעו מאות אלפי שקלים בתכנונו. "עוד הסבירו בלשכת נתניהו", פורסם בנענע10, "כי האיש מלשכת ראש הממשלה, שנכח באותו דיון, קשור לביטחון, כך שייתכן שנתניהו בכלל לא ידע על חידוש הפרויקט".

אהה. ובעפעף התחתון שלי יכולה לשוט אוניה.

להזכירכם, רק לפני חודש פורסם בפורבס כי תקציב ארמונות המלוכה בשנה החולפת, 2012, עמד על 5 מליון ו-429 אלף שקלים. בין היתר כללו הוצאות בית ראש הממשלה 480 אלף שקל במזומן על מזון ואירוח רשמי, מיליון ו-200 אלף שקל על ניקיון ומשק בית, 142 אלף שקל הוצאות גינון ו-284 אלף שקל הוצאות אחזקה. על רכש ריהוט וכלי בית שילמנו להם 108 אלף שקל, על הוצאות תפעול 682 אלף שקל, על דמי ייצוג – ביגוד, הנעלה, איפור וטיפולי שיער הוצאנו 64 אלף שקל, ועוד. מניחה שהמיטה המעופפת בחצי מליון זה באקסטרות. אני לא יכולה לחכות לתקציב הארמון הרביעי שיתווסף לכל זה.

מעניין אותי אם בולמוס אגירת הארמונות המלכותיים שתקף את הזוג הקיסרי, שבונה לעצמו כעת מעון רביעי, התעורר שוב לנוכח חורבן הבית הקולוסאלי שהוא מארגן בשבילנו.

שרה וביבי מתנשקים

בתמונה: ברכות לזוג הצעיר שבונה את ארמונו הרביעי ביותר מחצי מליארד שקל. שיהיה במזל!
צילום: ישראל סאן.

סרט דל תרגום

18.6.2013

אני מבינה שנתניהו, סילבן, יאיר לפיד וסטנלי פישר החליטו היום לייצא את הגז שלנו. תנו לי לתרגם לכם את נאום נתניהו בנושא מבדאית לעברית:
"מדינת ישראל קיבלה במתנה מהטבע – כמויות לא ידועות של גז. אחרי ישיבות ארוכות בשירותים ושיחת טלפון של דקה עם תשובה, החלטנו להקטין משמעותית את כמות הגז לשימוש המשק בישראל.
כמות הגז תספיק לצרכי המשק לפחות בעשר דקות הבאות, וגם זה בספק – החלטה המאזנת בין הצורך לרצות את תשובה, לספר לכם שמשהו מכסה את הגירעון, והצורך הכפייתי לחרבן עליכם.
מדינת ישראל תקבל אצבע משולשת מהרווחים שהיא תייצא. החברות הזרות ותשובה, לעומת זאת, יעשו המון כסף על הדרך. נקבל 60 מליארד דולר במהלך עשרים השנים הבאות, אבל הכל כבר מסודר בירושה לילדים שלי.
אתם, לעומת זאת, תפסידו כטריליון שקל, אבל תרוויחו המון דלקים מזהמים בפי חמש עלות. אנחנו לא רוצים להדמות למדינות שהתמהמהו ונשארו עם המון גז, כמו נורווגיה. במקום שיישאר באדמה, אנחנו רוצים לקדוח אותו, להוביל אותו לחו"ל בצינורות, להנזיל אותו על חשבונכם, להגן על האסדות עם חיל הים שלכם, ולהעמיד אתכם בסיכון של פצצת אטום בינונית אם אחת מספינות הגז הנוזלי תותקף.
כי חשוב לרוקן את קופת המדינה מהמליארדים הפוטנציאלים האלה כדי לטפל בצרכים התקציביים שלי ושל שרה. חייבים להמשיך את הדעיכה. צריך מנועי דעיכה. הגז הוא מנוע דעיכה".

המקור בבדאית:  http://www.haaretz.co.il/1.2050500

 

הכנופיה
בתמונה: כנופיית הארבעה. צילום: אוליביה פיטוסי

תרחיש אימים שרובו כבר התרחש

הרקע: ראיון לסרט 'שומרי הסף 2'.

משתתפים: הבמאי דרור מורה, ראש השב"כ לשעבר יורם כהן.

המיקום: חדר 243 במלון מטרופול במוסקבה, 800 מטר מהקרמלין. חלון שמשקיף לארמון, שתי כורסאות ומכתבה, שעת בין ערביים.

השנה: 2023.

יורם כהן

(בתמונה: יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. צילום: ליאור מזרחי)

יורם כהן: כן, את העצים דוקא ראינו. זה היער כולו שאותו לא הצלחנו לראות.

דרור מורה: יש לי דז'ה וו קטן, אבל עזוב. ספר לי איך התחיל הטיהור האתני. או 'תג מחיר', כמו שנהגתם לכנות את זה אז.

כהן: ההתחלה נראתה כמו התפרעות לא מזיקה. שיחרור קיטור של צעירים.

מורה: אתה מדבר על עצי הזית?

כהן: כשגדעו עצים במסיק זה באמת לא עניין אף אחד כי זה ערבים. וכמה ק"ג שמן זית כבר מפיקים מדונם? לא סיפור.

מורה: וניקובי הצמיגים?

כהן: זה חילחל בהדרגה. כשהחלו לנקב צמיגים בכפרים ביו"ש, זה באמת לא נראה חשוב כי הפלשתינים לא הגיבו וכי במילא זה שטח סי. חוץ מזה חשבנו שזה דוקא יעזור המו"מ מול הרש"פ. כשהרבנים הכשירו הריגת ילדים ערבים ופגיעה ברכוש, באופן תיאורטי כמובן, חשבנו שזה שטויות.

מורה: והצתות הבתים?

דרור מורה1

(בתמונה: דרור מורה, במאי 'שומרי הסף'. צילום: רויטרס)

יורם כהן קם מהכורסא, שולף בקבוק וודקה ממגירה במכתבה, מוזג לשניהם כוסית, מגיש למורה אחת ומתיישב.

כהן: כשהחלו הצתות הבתים בכפרים ביו"ש זה כבר התחיל להיות רציני. אבל מה אני אמור לעשות עם 15 איש בסך הכל בחטיבה היהודית, שמחציתם בכלל מתנחלים וצריכים לחזור הביתה לאישה ולהסביר לה למה עצרנו את זה ואת ההוא?

מורה: בעייתי.

כהן: נכון, אבל בסוף החלטתי שחייבים לעשות משהו. אז הוצאתי צווי הרחקה מינהליים נגד הגרעין הקשה כך שלא יוכלו להסלים את המצב בשטחי סי וביו"ש.

מורה: וההסלמה נבלמה?

כהן: לא בדיוק. רכזי הישובים סיפרו שהפלשתינים מתחילים לרתוח. שיש אינתיפאדה בדרך ואולי גם וועדת חקירה ממלכתית עתידית.

מורה: מה עשית?

כהן: אז נפטרנו מהם בשומרון. אבל הצווים הרחיקו אותם לירושלים.

מורה: נשמע נפיץ.

כהן: הכל נראה תחת שליטה, אבל אז הם החלו להתעסק עם ירושלים.

מורה: איך?

כהן: ניקובי צמיגים למשל. עם זה יכולנו לחיות, אבל אז הגיעה הצתת המכוניות.

 מורה: מזכיר קצת את ההתחלה של רדובן קרדז'יץ. המנהיג הסרבי-בוסני לשעבר, שנלכד ונשפט בהאג על פשעי מלחמה, ביניהם רצח עם וקשירת קשר לביצוע רצח עם. בסופו של דבר הוא נאשם בתכנון הטבח בעיירה סרברניצה, בו נרצחו 8,000 גברים ונערים מוסלמים ובאירגון המצור בן 3.5 השנים על סרייבו, שבו נהרגו יותר מעשרת אלפים תושבים. אבל גם מעשי הטבח שלו ושל החבר'ה שלו התחילו בניקוב צמיגים ובהצתת מכוניות, לא?

 רדובן קרדז'יץ

(בתמונה: רדובן קרדז'יץ. צילום: רויטרס)

כהן קם שוב ונעמד ליד החלון כשמבטו נודד לכיכר האדומה.

כהן: טוב, היום ההשוואה די ברורה. אבל מי חלם על זה אז. לא היינו בכיוון אפילו. הצתת מכוניות זה נורא. אבל זה היה של ערבים. מבחינת הציבוריות הישראלית הכל היה רגוע לגמרי.

 מורה: ואז?

כהן: ואז החלו הכתובות במנזרים. לטרון. ואח"כ דורמיציון. ואח"כ הכנסייה היוונית אורתודוכסית ביפו. ורה"מ כבר מעלה תלונות של הוותיקאן על הפגיעה בכנסיות. וגם השגריר היווני מתעניין מה קורה פה. ואז גם האמריקאי שהפטריארך היווני התלונן אצלו דחף את האף ושאל: "מה הפכתם לאלקאעדה בעיראק?".

 מורה: כדור שלג?

כהן: כן, ואז שוב חזרנו לצמיגים באבו גוש.

מורה: למה לא נקטתם בצעדי ענישה חמורים יותר נגד הפורעים?

כהן: היועץ המשפטי דאז, יהודה ויינשטיין, אומר שאפשר להחמיר את הענישה והצעדים נגד תג מחיר בלי לשנות את התקנות הקיימות. אבל אם רוצים לשנות צריך להגדיר את תג מחיר כארגון טרור.

 ויינשטיין 2

(בתמונה: אם לא מגדירים כטרור, לא צריך להחמיר ענישה. יהודה ויינשטיין)

מורה: נו, ומה הכשיל את זה?

כהן: הצעתי את זה, אבל אורי אריאל ונפתלי בנט רצו להרוג אותי רק על הרעיון. 'מה פתאום אירגון טרור?', התפלצו לי, 'גמרתם לרדוף אחרי ערבים?'.

מורה: האמת שלא גמרתם לרדוף ערבים דוקא. דיכוי הפגנות באלימות, גז מדמיע, מעצרים, סדרת צעדי חקיקה אנטי דמוקרטיים. מה לא. הם לא הבינו שההסלמה מגיעה ממקור יהודי?

כהן: הבינו, אמרתי, דיברתי, אבל לא עזר כלום. תקציב של מליארדים אבל עם 15 איש בלבד בחטיבה היהודית, ומשטרת ש"י וירושלים שהיו מחוררות כמו מסננת, מפוצצות במשת"פים שמעבירים מידע לאנשי תג מחיר על כל מהלך –  פשוט אי אפשר לעשות כלום. כמה שלא צעקתי לא קרה דבר.

מורה: בוא נעבור לסיפור אל אקצא. איך בכל זאת התרעת?

כהן: מה לא עשיתי? ביקשתי אפילו לנהל פרוטוקול עם רה"מ שלא יגידו שלא ידעו. שלחתי מכתב ליוחנן דנינו להגביר ערנות. בשלב מסוים חשבנו שהמצב חמור, אבל לא חשבנו שזה יכול להגיע להר הבית. תמונת המצב המודיעינית לא הצביעה על אפשרות כזו.

מורה: אני לא מבין את תמונת המצב המודיעינית הזו. כבר לפני עשר שנים ראשי השב"כ דיברו אצלי ב'שומרי הסף' על תכנון מדוקדק של אנשי המחתרת לפוצץ את אל-אקצא, שנמנע בנס והכה את כולם בתדהמה. איך לא צפיתם את זה מאז, בעיקר אחרי שחרורם?

כהן: זה לא שלא ידענו. הרי כולנו ראינו איפה כל האנשים האלה – חגי סגל שהורשע, דוד בארי שהיה חשוד ועד נגד המחתרת, דוד רותם הכהניסט המוצהר, מיכאל בן ארי ופייגלין. אבל בחייאת. איך אפשר לעשות משהו עם 15 איש בחטיבה היהודית על 300,000 איש, ורבנים, ופוליטיקאים שעומדים מאחוריהם? איך אתה מצפה שתהיה תמונת מצב מודיעינית? אין תמונת מצב. יש לוטו.

מורה: טוב, בוא נחזור לרגע לפרשת אבו גוש.

כהן: אתה מתכוון לבוקר ה-18 ליוני, 2013?

מורה: כן.

כהן: אני רוצה לקחת אותך אחורה ביום אחד. מנהיג מפלגת 'הבית היהודי', כוח קואליציוני רב השפעה, מי שהיה מקורב לשר האוצר וכונה אז "האח", נפתלי בנט, אומר את הדברים הבאים: "הדבר הזה, הישוב הפלסטיני בארץ שלנו, נגמר. הסתיים". הוא משווה את הפלסטינים לרסיס בתחת שאפשר לחיות איתו עם קצת אי נוחות בחילופי עונות, במקום לנסות לפתור את זה ולהסתכן בשיתוק.

מורה: זוכר.

בנט

(בתמונה: נפתלי בנט, אח וקוץ בתחת)

כהן : מתחילות להגיע אלי שמועות מאנשים שעוסקים באבטחה במזרח ירושלים על עלייה של אלפי אחוזים בדרישה לאספקה והתקנת מצלמות במזרח העיר, ממוסדות ויחידים. תג המחיר מזהם שכונות שלמות. בית חנינא, שועפאט, א-טור, סילוואן. הם חשים שזה לא פחות מהכנה לטיהור אתני.

מורה: ובבוקר ה-18 ליוני?

כהן: אנשים באבו גוש קמים בבוקר לפוגרום קטן. 28 מכוניות מנוקבות, תובות 'ערבים החוצה' וכתובות נאצה נגד התבוללות מרוחות על הקירות.

מורה: איך אתה מסביר את זה שלא היה בזמן אמיתי שום רעש תקשורתי או ציבורי?

כהן: התרגלו. וחוץ מזה, רסיס בתחת, לא? אז חשבו כנראה שמגיע להם.

מורה: אבל ענין הרסיס בתחת לא צף בחלל ריק. מה עם פריחתם של הברוך גולדשטיינים החדשים באותה תקופה? הם התרבו, היו מאורגנים יותר ונתמכו מלב הממשלה. האמירות של בנט או של אורית סטרוק וחבריהם היו רק הרוח הגבית. או קח למשל את הטירוף של פייגלין שהשתתף בפולחן של זבחים לבית המקדש – אבל לא מאיזו גבעה אזוטרית בשומרון אלא מכס סגן יו"ר הכנסת.

 פייגלין משתחוה

(בתמונה: פייגלין משתטח על אדמת הקודש של הר הבית)

כהן: ברור. ידענו גם שמכינים אותם ספציפית למחיקת המסגדים. אמרתי לראש הממשלה שהעלייה השבועית של פייגלין לשער המוגרבים זה פרה אדומה. זה עזר לי?

מורה :אתה רומז לפרה אדומה שנועדה להישרף ולהפוך לאפר, שרק באמצעותו ניתן לטהר את העולים לבית-המקדש מטומאת המתים, שכידוע כולנו נגועים בה, כן?

כהן: ברור. זה היה סדין אדום. מאז כל ילד כבר למד לדקלם את חוקי הזבח, הטומאה והטיהור, עם הפרה האדומה שאין בה רבב של שערה לבנה בשערה, ועל זה שמגדלים אותה בחברון. אבל אז הסיפור הזה עוד היה בחיתוליו. פייגלין היה מנסה כל שבוע להיכנס להר הבית עם מתפללים יהודיים תוך ניצול החסינות הפרלמנטרית שלו.

מורה: וגם ככה זה חולל מהומות, לא?

כהן: כן, המשטרה בקושי הצליחה להשתלט על זה והיו שם עימותים כל הזמן, כולל הפרות סדר לא מדווחות בהיקפים גדולים. כל דריכה שלו שם הטריפה את המוסלמים. חוץ מזה, עוד לפני ה-18 ביוני קרה שם משהו חסר תקדים.

מורה: למה אתה מתכוון?

כהן: המפגינים שם השתמשו בבקבוקי תבערה ליד המסגדים לראשונה אי פעם, ולנו רעד הפופיק מהסיכוי שזה יביא להצתת מסגד. אחרי כזה דבר כבר לא יהיה חשוב מי הצית ולמה. מספיק בקבוק תבערה שזורק מפגין על השוטרים מתוך אלאקצא והכל יכול היה להתלקח. עם היקפים כאלה של תג מחיר, עם הלגיטימציה למחיקת המסגדים ועם כל ועם כל הפרובוקציות בהר הבית, זה היה רק ענין של זמן. כל שטות שקרתה על הר הבית, כמו ברכת הכוהנים למשל, הפכה מיד לפעולות מחאה בתוך ומחוץ להר. אבנים מתוך ההר. עימותים בתוך העיר העתיקה, הפגנות בשכונות שמחוץ לעיר העתיקה. כל כניסה של פייגלין הולידה עימות כזה. היה ברור שפגיעה ממשית בהר הבית תוליד בלגן מעולם אחר.

זבח בית המקדש

(בתמונה: מתאמנים על זבח הפסח בבית המקדש שיוקם בהר הבית. צילום: אתר החדשות של הר הבית)

מורה: אז הכל היה ידוע מראש, ובכל זאת נתתם לכדור השלג להתגלגל.

כהן: תבין, בשלב הזה ידינו היו כבולות מבחינת מדיניות הממשלה והאוירה הציבורית. לא היה לתקריות האלה שום הד בציבור. כשפלסטינים בחרו במאבק לא אלים ובהפגנות על פני פיגועי ההתאבדות הרצחניים, הצד הישראלי נכנס לשאננות מוחלטת. נירוונה. מי שהיה אחראי לתקריות כבר לא היה קומץ תמהונים מטורללים. זה היה סגן יו"ר הכנסת. זה הכשיר את השרץ. אבל בצד הפלסטיני הזעם הצטבר כמו הר געש לפני התפרצות.

מורה: ואז תוך שבע שנים…

כהן: טוב, כשהצד המזרחי של אל אקצא נשרף הפקק עף, אבל קדם לו הטבח בערביי ירושלים, ההוצאות להורג של שמאלנים מאירגוני זכויות האדם שהפכו בחקיקה לאירגוני טרור, עמודי הקלון שניתלו עליהם נשים שהופשטו והושפלו אחרי שנישאו לערבים, וכל שאר התופעות שהכרנו בהמשך.

מורה: אבל רק בשניה שהמסגד הוצת התחיל הבלגן האמיתי, לא?

כהן: כן. הגפרור נזרק לתוך לוע הר הגעש ונולדה תגובת השרשרת. החיזבאללה התחיל לירות טילים על תל אביב כדי להדליק את הג'יהאד הקדוש, מאות אלפי פלסטינים עלו מהגדה לירושלים, החמאס ירה מעזה, שיח' קרדאווי וכל השיח'ים הסלפים שסוריה כבר יצאה להם מכל החורים קראו לג'יהאד לשחרור ירושלים, ירדן ביטלה את הסכם השלום, כמו מצרים, שגם הזרימה כוחות לחצי האי סיני, ערביי ישראל עלו על ירושלים, אלפי גופות ברחובות.

מורה: ומה עם כנופיית הארבעה?

כהן: כן, פייגלין, מיכאל בן ארי, איתמר בן גביר וברוך מרזל התבצרו על המצדה כשכל המרעין בישין עלו על ירושלים. טירוף משיחי שלם, שעלה לנו ביוקר רב בסוף, כידוע.

ברוך מרזל

(בתמונה: ברוך מרזל, מיכאל בן ארי, איתמר בן גביר. צילום: דף הפייסבוק של ברוך מרזל)

מורה: מאיפה הגיע הג'יהאד האדיר הזה?

כהן: זה אותו ג'יהאד שהוכרז נגד הסובייטים באפגניסטאן ב-1979, שהפך לג'יהאד נגד האמריקאים ב-1989, שהפך לג'יהאד מחודש נגד הרוסים בצ'צניה ב-1996, שהפך לג'יהאד נגד האמריקאים בעיראק ב-2003 , ולג'יהאד נגד משטר אסד ב-2012. כל האנרגיות האלה הפכו בקלות לג'יהאד להצלת אלאקצא. אלאקצא היה חומר הבעירה הטוב ביותר מכל חומרי הבערה שמניתי.

הנייה

(בתמונה: איסמעיל הנייה על רקע כיפת הסלע)

מורה: אז זה מה שהוליד את ההתגייסות הפאן-מוסלמית כלפינו?

כהן: כן, שייח'ים במסגדים בהמבורג, קהיר, תוניס הבירה, בגדד, מכה וקואלה לומפור קראו לג'יהאד להצלת אלאקצא, בכסף או באמצעות אנשים שיוצאים להילחם. כולם צבאו על גבולות פלשתין, מסיני ועד דרום לבנון. אפילו החיזבאללה ואסד שמחו כי זה איפשר להם קצת הקלה.

כולם התחילו ליזום תקריות, והצבאות הסדירים במצרים וירדן נאלצו להגיב ולהראות שהם בראש החבורה. חזרו פיגועי ההתאבדות ההמוניים בתוך ישראל, פרצו עימותים עם ערביי ישראל ברחובות, כל סוחר נשק ערבי או מוסלמי או אחר השתתף בחגיגה בחימוש המתנדבים.

ערביי ישראל, ותומכי התנועה האיסלאמית עברו גם הם לפיגועי התאבדות. החמאס ירה טילים, המתאבדים הגיעו לכותל, עשרות תקריות בכל ק"מ של הגבול שהיה לנו, והיו לנו גבולות ארוכים. למעשה, כל זה כבר היה כתוב בספרי החזון של החמאס שנערכו ליום הזה.

מורה: והיום אתה מסתתר מפני בית הדין בהאג ואנחנו מקיימים את הראיון מחוץ לגבולות מה שהיתה בעבר מדינת ישראל.

כהן: זה לא היה בידיי. אני התרעתי בלי סוף בפני ראש הממשלה.

לעמוד מול זרנוקי הדיסאינפורמציה

אני לא חושבת שיש טעם לבכות את העובדה שאנחנו לא טורקיה, על נחלי האדם שנוהרים לרחובותיה ומוכנים לספוג את כל מה שארדואן מאכיל אותם – בשביל המהפכה. אנחנו לא באותו מצב. בטורקיה מגרשים מהכיכר בזרנוקים, ענני גז מדמיע וירי, אצלנו בדרכים ערמומיות יותר.

כאן אנשים מאמינים שהם ניזונים עדיין מתקשורת חופשית. ש'ישראל היום' הוא עיתון. הם לא מודעים למפת האינטרסים והבעלויות הצולבות בתקשורת. יש רבים שמאמינים באמת ובתמים ב"איום הבטחוני" הנצחי. שאין מה לגעת בכיבוש כל עוד העניינים רגועים בצד שלנו. שמאמינים שאוצרות הטבע שלנו הם עדיין בבעלותנו. שמשוכנעים בטוהר כוונותיהם של ביבי וחבורתו. שאוכלים את העתיד של לפיד. שקונים את זה שהכל מזימה של הסמול או ספיחים של שלטון מפא"י. שמאמינים שהעלאת המע"מ תתקן משהו בבולען הכספים המושחת וחסר הגבולות של ממשלת ההון-שלטון. שהפרטה תחסל את השחיתות.

רוב העם לא מבין בכלל מה זה הענין הזה עם ייצוא הגז, ומה הפער בין "התמלוגים" העלובים שאולי נראה בעוד כמה שנים, ובין מאות מליארדי השקלים שנפסיד כשתועפות גז טבעי שלא התגלו עדיין נשדדות לחו"ל, מרוקנות את משק האנרגיה שלנו, ויאלצו אותנו לייבא בעתיד בחזרה דלקים מזהמים ויקרים פי חמש.

ככל שאני חושבת על זה, יש לי תחושה שהמאבק הזה חייב להתמקד במטרה החשובה ביותר: העברת מידע להמונים. לכל בית. אנחנו נלחמים בכוחות גדולים, שהתעשרו על גבינו בממון ובעוצמה, שמנסים להשתיק את המידע, לעמעם אותו בספינים, לסלף אותו במידע שקרי או לא רלוונטי. כל יום שאנחנו לא נלחמים ישירות בדיסאינפורמציה הזו אנחנו מפסידים את הקרב.

במאבק הזה אנחנו לא עומדים על משטח יציב. אנחנו עומדים על מדרגות נעות והן זזות למטה כל הזמן. אם לא נטפס בכוח למעלה, המדרגות הנעות יניעו אותנו מעצמן למטה, לתהום.

צריך להבין שבלי דעת קהל אין לחץ ציבורי. בלי לחץ ציבורי – הפוליטיקאים ימשיכו לפעול במחשכים. בלי מידע נגיש, מובן לכל, שיגיע לכל בית ויבהיר לאנשים מי בוחש בכיסיהם וכמה זה עולה להם – אין דעת קהל. זה צריך להרגיש אישי לגמרי. לגעת בכל אחד. כל ענין אחר צריך להדחק הצידה כרגע.

זו המשימה העיקרית שהמאבק הזה חייב לפצח, לדעתי. איך להנגיש את המידע ולהפיץ אותו בכל חור, הרבה מעבר לגבולות הבועה או הפייסבוק או כיכר הבימה. כל פעילות שמתוכננת צריכה להבחן על פי הקריטריונים הבאים: האם היא מעבירה מידע? למי היא מעבירה אותו? מי עוד צריך לדעת? איך מגיעים אליו?

אם הפגנה לא מגיעה להמונים ולא מעבירה מידע ביעילות, צריך לחשוב עליה שוב. הרעיון של "אנחנו ה-99 אחוז" שמקרינים הודעות לייזר על בניינים בלילה נשמע נהדר, אבל צריך להבחן בכמות האנשים שניתן להעביר להם מידע בדרך זו. כמה אנשים נחשפים לזה? האם אלו שנחשפים בלילות למידע הם הקהל שלא נחשף אליו עדיין?

אולי מוטב לארגן מחתרת גרפיטי שתנוע בדרכים מרכזיות בכל הערים הגדולות ובפריפריה ותעביר מידע מרוכז בשורות קצרות ופשוטות? אולי צריך להפיץ דפי מידע ליד מחלקי 'ישראל היום'? אולי צריך להטיל על כל פעיל מחאה לשכנע כך וכך אנשים, ולמצוא דרך להכשיר בסדנאות להסברת המידע הזה? אולי לגייס עוד עיתונאים לשעבר, או כאלה שרוצים לפעול מהצד, ומוכנים להתגייס לטיפוח אלטרנטיבה תקשורתית מצוינת וזמינה? אולי לגייס קולנוענים להפקת ולהפצת סרטונים קצרים, תמציתיים ואפקטיביים? לא יודעת, ובחלק מהדברים כבר יש ניצני עשיה מבטיחים. צריך להפעיל את כל המוחות כאן ולחשוב ביחד.

השיקולים צריכים להיות קרים ומחושבים. כל מה שלא משרת את המטרה הוא ביזבוז אנרגיה כרגע, בעיני. כשמספיק אנשים יידעו, הם כבר ייצאו לרחובות בהמוניהם.

תמונה

בתמונה: כמו העמידה הזו.

צילום: ?