Monthly Archives: יוני 2013

משמרות המהפכה

בדיוק לפני שנה, ב-25 ליוני 2012, כתבתי את הסטטוס הבא, שתיוג אקראי הציף מחדש בפיד שלי: "שימו לב היכן הידיים של סאבר אבו העליון כשנשלחים אליו אגרופי השוטרים. אחת מעדויות השקר החביבות על שוטרינו המסורים, ובראשם תנ"צ אוחיון, כשהם עוצרים בברוטאליות מפגינים, ללא עילה, ושוקדים על הגשת כתבי אישום נגדם – היא שהמפגינים תקפו שוטרים. הרי דפני ליף היא זו שתקפה עשרה בריוני יס"מ עד שהשתלטו עליה, נקעו את ידה ומנעו ממנה טיפול רפואי. לירון אחדות, הפעילה החברתית הציפלונית, מהנדסת תוכנה ומורה למתמטיקה בתיכון, נשלחה למעצר בשל 'מסוכנותה לשלום הציבור ולסדר הציבורי, כמו גם לשוטרי משטרת ישראל'.

כך שפעילי המחאה למדו להניף את ידיהם אל-על ליד שוטרים, כדי להפגין בבירור את אי-התנגדותם למעצר וכדי להוכיח שאינם תוקפים. כל זה לא עזר לפעיל החברתי סאבר אבו העליון, שחטף אגרופים משני שוטרים אמיצים בו זמנית כשידיו מונפות אל על בתנועת כניעה, והתעלף בהמשך לרגליה של גליה גבריאל".

אני לא זוכרת בשנה שחלפה מאז שום שוטר שנענש על מעשיו. לא ההוא שחנק מפגינה, לא ההוא שכיבד באגרוף עצור כבול בין שני שוטרים בפסאז' אפלולי, לא שוברי הידיים, המכים, הבועטים והמתעמרים. אבל הלילה שברה הברוטאליות הזו שיאים חדש. כבר בליל אמש סערה הרשת וזרמו עדויות מחברים על המתרחש בהפגנה מול ביתו של יאיר לפיד. "שתי מפגינות נעצרו בצורה מוזרה ונעלמו", כתבה לי חברה. "עכשיו מסתבר שהן נלקחו לתחנת גלילות למרות שזו לא התחנה שאליה היו אמורות להלקח. מסתבר שאחת משתי העצורות התלוננה לפני יומיים על הטרדה מינית על ידי שוטר ואולי סומנה".

ערב קודם, במקביל לאירועי הלילה הלבן בתל אביב, פוצצה המשטרה מסיבה אלטרנטיבית של 'הלילה השחור' בבית 'אחותי בדרום תל אביב. כרמן אלמקייס עמוס פירסמה את הסטטוס הבא: "בחמישי בערב הגיעו לבית אחותי 2 בלשים לא מזוהים ללא שום צו וביקשו להפסיק את המסיבה שבכלל לא התחילה, השמות שלהם הם עמית אהרונסון, וזה שבתמונה חיים סמרה. התנהגו באלימות, דחפו והתנהגו כאחרוני העבריינים, ואז עצרו את שולה קשת ומשה כהן סתם כי בא להם. חיים סמרה אפילו הרשה לעצמו לדחוף אותי מקדימה, נגע לי בחזה, וכשצעקתי עליו שזו הטרדה מינית הוא חייך ואמר לי 'אז תתלונני במח״ש'. אז ככה חיים סמרה אני ואתה עוד ניפגש..אל תדאג. אתה תתן את הדין על ההתנהגות שלך! אנא הפיצו את התמונה ואת הסיפור שיראו כולם/ן איזה בלשים עברייני מין יש לנו במשטרת ישראל".

ערן עוז כתב: "הייתי בדרך הביתה, ופתאום אני רואה את ספיר וכרמן נלקחות לניידת בכח ע"י עשרה שוטרים. זה לא היה מעצר רגיל. הן לא עשו בלגן. ההפגנה הייתה לקראת סופה והם פשוט סימנו את שתיהן ואז אספו אותן. לא הייתה שם ספונטניות או מקריות. השוטרים ידעו מה הם רוצים. ספיר וכרמן הלכו לבדן ובלי מגפון לחצר האחורית של לפיד. בטח הן רצו להסריט את עצמן אומרות לו משהו. פתאום באו ולקחו אותן. ואני בכלל ראיתי את זה לגמרי במקרה".

"עזבו את מורסי, עזבו את אבו-מאזן – עדכון לכרגע", כתב אורן פסטרנק: 'יש 6 (!) עצורים כרגע בלב המדינה, בצפון תל אביב – ואף אחד לא מדווח על זה. כולם פעילים חברתיים, כולם הפגינו מול ביתו של שר האוצר בהפגנה לגיטימית נגד הגזירות, ונגד ייצוא הגז. ואלה שמותיהם: כרמן אלמקייס, ספיר סלוצקר, עידן גילה, אודי חן, אלי בריף וטל בן יעקב. אף אחד לא מדווח על זה במדיה הרגילה, במדינה שבה כביכול יש תקשורת חופשית. לא בתחריר, לא ברמאללה, זה קורה כאן ליד הבתים שלכם'."

ואז קראתי את עדותה המצמררת, הבלתי נתפסת, של ספיר סלוצקר עמרן עצמה: "אתמול נעצרתי בהפגנה מול יאיר לפיד על ששוטר הטריד אותי מינית. זה פוסט שנכתב עם דמעות בעיניים, כי את הפחד שהרגשתי אתמול, את חוסר האונים, באותו הרגע שעמדתי עם כרמן בחורשה מבודדת מאחורי ביתו של יאיר לפיד, לא הרגשתי מעולם. אני מספרת את זה פה כי כשהגעתי לתחנה, השוטרים אמרו שאני משקרת. וכשהגעתי ב-5 וחצי בבוקר הביתה מהמעצר, גם וואלה בחרו להאמין לגרסת המשטרה. זה קצת ארוך, אבל זה מה שקרה אתמול: 'אתמול, לקראת סוף ההפגנה, כרמן ואני ניגשנו לבד מאחורי הבית של יאיר לפיד לבדוק האם נשארו מפגינים מאחור. כשהגענו לשם, היו שם בערך 10 שוטרי יס"מ שעמדו במקום. לא פנינו לשוטרים, עמדנו בצד ודיברנו אחת עם השנייה.

כמה שוטרים החלו לזרוק אלינו הערות ולסנוור אותנו בפנס, וכשביקשנו מהם להפסיק, הם צחקו ואחד השוטרים, שוטר ושמו סהר בצ'י, הסתכל אליי ושאל אותי אם באתי לחפש בולבולים. שאר השוטרים מתפקעים מצחוק, והוא שואל את זה שוב בוריאציות שונות. קפאתי במקום. הסתכלתי מסביבי, וראיתי שאנחנו 2 נשים לבד והם עשרה. כוחות הביטחון שאמורים להגן עליי הם אלו שמטרידים אותי עכשיו, ומה אני יכולה לעשות? להתקשר למשטרה? לצעוק? אנחנו רחוקות ואף אחד לא ישמע.

אחרי שיצאתי מהשוק הראשוני, ביקשתי מהשוטר להגיד שום את מה שהוא אמר והוא חייך וצחק. כרמן הוציאה את הפלאפון שלה והחלה לצלם את השוטר, ששתינו מבקשות ממנו להזדהות ולהגיד שוב את מה שהוא אמר. השוטר שיקר, המציא לנו שם ואז חטף את הפלאפון של כרמן תוך כדי שהוא מעקם לה את היד וזרק לה אותו רחוק.

בשלב הזה, צעקנו על השוטר 'מה נראה לך שאתה עושה?' וכרמן התחילה לצעוד לכוון המקום בו אליו הפלאפון שלה נזרק. השוטר, סהר בצ'י, שכנראה הבין באותו הרגע את חומרת המעשה שלו, התחיל לרדוף אחרי כרמן ולהרביץ לה, ואני שעמדתי מאחוריו ביקשתי ממנו להפסיק.

הוא כנראה החליק אבל האשים את שתינו בנפילה שלו ואז כל חבורת הגברים הזאת התפצלה- חלקה זינקה על כרמן שכבר הייתה על הרצפה והשאר, שלושה או ארבעה, צעקו עלי 'חכי תראי מה נעשה לך עכשיו'.

אותם שוטרים שמקודם ראו בהטרדה שלנו שעשוע, רודפים אחרי ואני רצה כי אני פוחדת על החיים שלי. כי אנחנו לבד והם מגובים. הם יכולים לעשות מה שהם ירצו, וכל עוד קשר השתיקה יישמר, זאת המילה שלהם מול שלנו.

אחרי כמה מטרים, כשהסתובבתי ולא ראיתי את כרמן, עצרתי במקום ואז שלושה שוטרים הפילו אותי לרצפה, ולמרות שלא התנגדתי רכנו מעליי, דחפו לי את הראש לרצפה, נגעו בי באיברים מוצנעים כביכול כחלק מהמעצר, עיקלו לי את הידיים והשאירו לי חבלות על הגוף.

עכשיו כרמן ואני מואשמות בתקיפת שוטר. כשהגענו לתחנה, השוטרים לא האמינו לנו. יותר מזה, השוטר המטריד, סהר בצ'י, הגיע ואמר לי: 'אני אראה אותך בבית משפט' תוך כדי שהוא מחייך.
אף פעם לא הרגשתי חסרת אונים כמו אתמול, יודעת שאני יושבת בתחנה, כבולה באזיקים, והוא מסתובב בתחנה, עובר לידיי וליד כרמן ומחייך.
מחייך כי המערכת לצידו, כי כל השוטרים שהיו שם יגבו אותו, כי גם התקשורת הממסדית בחרה לגרסה שלו."

"לקח זמן לפעילים להבין בכלל שהמשטרה לקחה את כרמן ואת ספיר", כתב אורי בן דב. "במשך זמן ארוך מאוד סרבו השוטרים, בחיוך אכזרי, להגיד איפה הן. רק התערבות של עו"ד מרטין קיאל הכריחה את השוטרים לגלות את הסוד. אחרי לילה ארוך הן שוחררו מתחנת המשטרה כשסימני אלימות לגופן".

נראה, אם כן, שאלימות השוטרים שוברת שיאים חדשים ומזכירה יותר מכל כנופיית עבריינים שיכורים בנוסח 'התפוז המכני', בהילולת תקיפות מיניות ברוטאלית.

"ואני?", שואלת ספיר, "אני לא יודעת איך אני אמורה להסתובב במרחב הציבורי בתור אישה יותר. שוכבת במיטה עכשיו וכל הגוף כואב לי, כל פעם מגלה עוד מכה, ורק מקווה שהסיפור הזה יופץ. שסהר בצ'י יידע שאתמול לא היו לי כוחות מולו, אבל אני יודעת השם שלו ואני יודעת איך הוא נראה ואנחנו באמת נתראה בבית משפט, אבל למרות מה שהוא חושב, כרמן ואני נדאג שהוא יהיה זה שיישב על ספסל הנאשמים".

אחרי מפגן דמוקרטי נאה זה של משטרת ישראל, יפה לראות את כלב השמירה של הדמוקרטיה נוגס בעדויות הלילה. מור שמעוני, כתב/ת בערימת הבררה של 'וואלה!', פירסמה את הידיעה הבאה אמש ב-23:53: "שתי מפגינות בשנות ה-30 לחייהן, נעצרו הלילה (שבת) בהפגנה שנערכה מול ביתו של שר האוצר יאיר לפיד בתל אביב, במחאה על הגזירות הכלכליות. לטענת המשטרה, השתיים התעמתו עם השוטרים ואחת מהן אף קפצה על אחד מהשוטרים. המשטרה מסרה כי על אף שההפגנה התקיימה בניגוד לחוק, השוטרים גילו איפוק ולא ביצעו מעצרים מלבד זה של השתיים".

כן, כן, יש מי ששומר עלינו בתקשורת הישראלית. והמיליציות השיטוריות? הדבר הזה, שאנחנו מממנים במיטב כספנו ואמור לשמור על חיינו, שלמותנו, רכושנו והדמוקרטיה שלנו – האם הייתם נותנים למי מיקירותיכם, יקיריכם או עצמכם להסתובב ברחוב שהחבורה הזו משוטטת בו בחופשיות ומתפרעת ככל העולה על רוחה?

מודעות פרסומת

התאגידים הזרים חיפשו מקום שתושביו מעניינים לשלטון את התחת. נחשו מה מצאו?

אסתי סגל מזכירה הבוקר את שערוריית "פצלי השמן". שם מכובס לשוד נוסף של אזרחי ישראל בידי תאגידים זרים, בחסות ממשלת ישראל, שנזקיה גרועים מאלו של נחיל חרקים רעבתן ועצום מימדים.

השיטה, בגדול – החדרת צינורות ענק רותחים, בטמפרטורה של 300-350 מעלות צלזיוס לעומק של מאות מטרים, וחימום הסלעים בבטן האדמה במשך שנתיים שלוש לפחות. הסלעים הללו אמורים להיות רווים בנפט, שיהפוך בתהליך החימום לגז או דלק שניתן לשאוב בהמשך בתהליכים של שאיבת נפט.

האזור שנבחר: פיסת הטבע הפסטורלית של עמק האלה, שטומנת בחובה ריכוז חשוב של מי תהום – אקוויפר ההר, ונוף בעל חשיבות תיירותית והיסטורית – שיהפכו למפעל קידוח ושאיבה עצום.

איש לא יודע באמת מה יעשה התהליך הנסיוני לסביבה. במקומות אחרים בעולם בהם נוסו וריאציות של העסק, נאבקים עד היום בנזקים האדירים שהשאיר אחריו. צינורות הענק הרותחים עלולים לבשל את מי התהום ולזהמם לצמיתות. הנוף יושחת ואיזון החי והצומח האזורי ישתבש באופן קולוסאלי. גם האפשרות שתיגרם רעידת אדמה בשל החדרת הצינורות לעומק כה רב למשך שנים, למשל – אינה נפסלת.

למעשה, היקף הנזקים הפוטנציאלי המלא לסביבה הוא עדיין בגדר תעלומה, ותושבי ישראל אמורים להיות שפני הנסיונות של טכניקת הפקת הנפט המפוקפקת הזו. בארצות הברית, למשל, עוכבה לחלוטין חלוקת הרשיונות מאז כהונת אובמה, ובשאר העולם מסתייגים מהשיטה ומקפיאים את הניסויים בה.

אי לכך חיפשו התאגידים הזרים מקום שטובת תושביו, בריאותם ושלמות סביבתם – מעניינת לשלטון שלהם את התחת, ומופקרת לחלוטין לחסדי רווחים קלים של בעלי הון. נחשו איזו מדינה נבחרה?

כאן, לא רק שאיש לא ניסה לעכבם, או לחשוף את המיזם לבדיקת אנשי מקצוע, או להסביר להמונים את עומק הסיכון ולאפשר התנגדויות – זימנו את התאגידים ברוב טקס "להציל את מדינת ישראל" אגב השמדתה, פיסה אחר פיסה.

סילבן שלום, ההוא מכנופיית הארבעה שמייצאת לנו בשמחה ובששון את הגז הטבעי, ומי שהיה השר ל"איכות הסביבה" גלעד ארדן, נמנו על טבחי העיסקה הזוועתית הזו – שראש ממשלתנו ממשיך לדחוף במרץ – חרף כל האזהרות של בעלי המקצוע ואירגוני הסביבה.

כי היכן שההון-שלטון מריח פוטנציאל לכסף קל, גם אם הענין כרוך בקבירת אזרחי ישראל בערימת חרא בלתי הפיך – אנחנו בפנים.

מוזמנים לקרוא את יתר הפרטים כאן:

http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2004004

וכאן פוסט מדהים ומקיף של אסתי סגל שגיליתי באיחור כרגע:

http://2nd-ops.com/esty/?p=78299

ולחתום על התנגדות כאן:
http://oil-shame.org/

זו שנתנה לכולנו

מפלגת יש עתיד הבטיחה לדאוג לשלומו של מעמד הבינים (לפחות למי שלא צלל בינתים אל מתחת לקו העוני). הצניעות שהם מפגינים מאז יכולה לשמש מודל לכולנו.

יאיר לפיד, שהונו הדל הוערך בפורבס ב-22 מליון שקל, מתגורר בקוטג' עלוב ברמת אביב ג', שמוערך בקושי בשמונה מליון שקל. אחרי שמכר את הב.מ.וו שלו מסידרה 5, שמחיר המחירון שלה מתחיל ב-425 אלף שקל, עבר לרכב צנוע. "ניקיתי בשנתיים האחרונות את כל הסממנים האלה, ואני מרגיש הרבה יותר נעים", הסביר לפיד, "החלטתי לנסוע באוטו של בני אדם, קניתי ניסאן מצוינת".

נכון שהאוטו המדובר הוא ניסן מוראנו, רכב שטח יוקרתי שמחירו 360 אלף שקל (קבוצת זיהום האוויר אליה משתייכת המכונית היא הגבוהה ביותר, 15), מאובזרת במושבי עור המתכווננים חשמלית, חלון גדול בגג, מערכת מולטימדיה וניווט עם צג גדול וכפתור התנעה במקום מפתח סטנדרטי. ונכון שהמודל הצנוע, לבני אדם, לא נמכר באולמות התצוגה הרגילים של ניסאן, אלא באולם תצוגה מיוחד המכונה ניסאן פרימיום, אבל זה לא אומר שיאיר לפיד לא ירד מהאולימפוס המוטורי והלך לקראתנו, בני התמותה.

והנה, גם חברתו למפלגה, רות קלדרון, מגוללת בפנינו כעת את מפגשיה המרתקים עם הזמרת ברברה סטרייסנד ומעצבת העל דונה קארן. הצניעות המופלגת שנשקפת מתיאוריה מרחיבה את הלב:

"התרגשתי להכיר את דונה קארן, האשה והמוסד. זו שנתנה לכולנו, נשים עובדות עם ותק, בגדים נשיים קלי תנועה ורבי עוצמה".

חברתי אלה בשן Ella Jacoby Bashan יצאה לבדוק את מחירי אותם פריטים קלי תנועה ורבי עוצמה שדונה קארן "נתנה לכולנו", הנשים העובדות. אלו הסכומים שהעלתה בחכתה:

חולצה: 1,300 דולר
שמלה: 2,000 דולר
שמלת ערב: 4,000 דולר

אני מקווה שקלדרון יכולה להרשות לעצמה עדיין רכישות מהסוג הזה, לנוכח המצוקה הפיננסית שנקלעה אליה עם כניסתה לכהונת סגן יו"ר הכנסת. לבו של מי לא נחרך לפני ימים ספורים, כשגילתה לנו קלדרון שהשתכרה "רק 24 אלף שקל בחודש הזה".

נוכל אולי להתנחם בברוטו שלה, שהוא הבסיס להפרשות כאלה ואחרות, קרנות השתלמות, פנסיה, ביטוח מנהלים וכדומה. ברוטו שעומד, כסגנית יו"ר הכנסת, על 38,250 שקל.

אה, וגם בתקציב קשר עם הבוחר שעומד על 49 אלף שקל. או 68 אלף שקל אם תשכור לשכה פרלמנטרית מחוץ למשכן. אולי גם בשירותי התקשורת שדרכם אנו נחשפים למבחר הגותה, עיתונים, הוצאות שהייה בבתי מלון, ביגוד (דונה קארן?), הוצאות רכב, נסיעות לחו"ל ועוד. אה, ופנסיה פרלמנטרית שמנמנה למדי.

בקיצור, מניחה שייצא לנו לראות אותה בעתיד בבגדים קלי תנועה ועזי מבע, או רבי עוצמה, או וואטאבר.