גוש חוסם בגרון

נשאלתי באחד השרשורים מדוע אני מתעקשת להטפל דוקא לחבורת הזבל של 'יש-עתיד-שחור', ומדוע דוקא הם מחלצים ממני כל כך הרבה רעל, כשיש לא מעט טינופות ואפסים אחרים וגרועים יותר שיושבים לצידם בממשלה הנוכחית.

ובכן, מי שהצביע לעדר הבהמות הותיק והמסואב ידע מה הוא מקבל וכנראה שהדישדוש במדמנה המצחינה הזו מסב לו עונג.

אבל מצביעי 'יש-עתיד-כנראה-בארצות-סקנדינביה', אני מניחה, אכלו את הקש והגבבה הלעוסים של לפיד וקיוו, בדרכם, לשינוי שהובטח.

נכון, אני מודה שממשלת ישראל היא ריכוז חסר תקדים של מושחתים, צפעונים, רודפי בצע, חלאות, גנבים ואהבלים גמורים. אבל מפלגת 'יש-עתיד-לבינוניות-סתמית' הפליאה לרכז חבורה של כלומניקים מלוקקים, מיותרים ונלעגים בצלמו של הבוס. חבורת אנשים טובי מראה (ברובם) ומצוחצחי לשון, אך חסרי כל תוכן ומצפון, שמתעקשים לגרות כמעט בכוח את בלוטות הארס.

מחד, הם ממיטים על ראשנו, על בסיס יומי, שלל תובנות, דרישות והצעות חוק תמהוניות בנושאים מגוחכים של כלום ושום דבר. מאידך, כשהם כבר נדרשים להצבעה בנושא מכריע כמו איסור העסקת עבדי קבלן וניצולם המחפיר בשירות הציבורי – הם מצדיעים לחרפה ומנציחים את הניצול.

קחו את יאיר לפיד, למשל, שלקח את 19 המנדטים שלו והעניק אותם לנתניהו בלי לטרוח אפילו על מראית-עין קלושה של נסיון לשינוי. האיש שהמיר את האופציה לגוש חוסם – בדף פייסבוק אימבצילי שממנו הוא חוסם כל רמז לביקורת אינטליגנטית (אבל משאיר התלהמויות עילגות שיוכיחו כי מתנגדיו סתומים). האיש שמחבק את הימין הקיצוני משל היה אחיו האובד. שמוריד את מחירי הויסקי היוקרתי אבל מעלה את מחירי הערק העממי.

או את בועז טופרובסקי שמצטלם בעירום חלקי בלשכתו ומקדם הצעות חוק שיאפשרו לסטודנטים להצביע גם במקום בו הם לומדים (ומה בדבר המקום בו הם עושים את צרכיהם? כיצד ישמיעו שם את קולם?).

או רות (שמיכי) קלדרון שמייסדת שיעורי גמרא וחדרי איפור בכנסת (מה עם פינת ליטוף לכל המתנחלים שהיא מחבקת?).

או עדי קול עם הצעת החוק החשובה לאסור עישון ביציעים של מגרשי כדורגל.

או יעל גרמן שמעדיפה שנגסוס מסרטן ובלבד שלא נפיג את כאביו עם ג'וינט.

או רונן (סיפורי הופמן לילדים מפגרים) הופמן שמעלה לנו את אחוז החסימה ואת מספר חברי הכנסת שיכולים להפיל ממשלה בהצעת אי אמון ל-65.

או עופר שלח שמצ'פר את שרי אריסון וחבריה בועדת הכספים בהצעותיו היצירתיות לטיפוח הריכוזיות במשק.

או יעקב פרי שמביא לנו גירסה יצירתית במיוחד של שיוויון בנטל, על פיו הנטל הוא שוק העבודה בכלל ושם החרדים ישתלבו ממש בקרוב. אם ירצה השם. ואם הצבא יהווה מקור פרנסה נאה לחרדים בעלי משפחות, מה טוב.

אז נכון שיש גרועים מהם. אבל כמות ההבל, הבטלה והנזק שהם מייצרים בעתיד העגום שתכננו לנו, באיצטלה של שינוי – מעוררים בי תועפות של בוז, גועל ושאט נפש. מודה ומתוודה.